אחר צהרים בולגרי, שהתחיל במסעדת התאומים

את מסעדת התאומים ביפו אני מכירה שנים. בתקופה שהייתי חולה בערך כל חודש, ואמא שלי עוד עבדה ביפו, אחרי העבודה היא היתה לוקחת מונית מיפו אלי לתל-אביב, ובדרך אוספת לי חמגשית ממסעדת התאומים. מיד הייתי מרגישה יותר טוב…

גם מאיר השמן, בסיור הקולינארי שלו בעקבות שורשיו ביפו, לא יכל שלא לתת ציון דרך מפרגן לתאומים הבולגרים. תמונות אוכל מגרות מהסיור אפשר למצוא כאן.

מסעדת התאומים היא מסעדת פועלים קטנה, ליד שוק הפשפשים ביפו. מפעילים אותה האחים התאומים שידעו ימים ג'ינג'יים בחייהם, אשר אמונים על המטבח, ושתי נשותיהם, שאחראיות על השירות וההגשה. בינתיים גם דור ההמשך הצטרף, מחזיר קצת ג'ינג'יות למקום.

החלטנו, אבא שלי ואני, על גיחה מהירה מחולון בשישי בצהרים. זה קרוב, זה טעים, זה נוח, אז יאללה. נכנסנו לאוטו ונסענו. בפקק הראשון בו נתקלנו, עשינו טעות והחלטנו לנסות כיוון אחר. מצאנו את עצמנו בסדרה מרשימה של סיבובים, כשמעבר לכל פינה הסתתרה הפתעת תנועה חדשה. יפו, העיר המשופצת תמידית, סידרה לנו שעה שלמה של נסיעה בדרך למסעדה. רק כדי להבין כמה זה לא שפוי – כל הארוחה, פלוס הנסיעה חזרה לחולון, ומשם חזרה לתל-אביב – כל זה לקח שעה גם כן.

אבל כשכבר התיישבנו, מיד שכחנו הכל.

קיבלנו תפריטים, והתחלנו להזמין. מאחר ואני מכירה לא מעט מנות שם, החלטתי שהפעם צריך לנסות דברים חדשים. לכן למנה ראשונה לקחתי חצילים + בשר. בתפריט זה מופיע תחת הכותרת תבשילים, והם כולם עולים 30 ₪. אבא שלי החליט גם הוא לנסות את זה, ובשולחן ליד, שראו אותנו כל כך מתענגים על המנות, הזמינו גם. מדובר במחית חמה וירוקה של חצילים קלויים. ולמרות שאכלתי חצילים בכל כך הרבה צורות וטעמים, אין על החצילים האלו. טעם גן עדן.  בתוכם ישבו נתחי בשר של גולש. אותו בשר ששמים בחמין. אותו בשר שאני תמיד שונאת, שהוא סיבי ונתקע בשיניים. אבל לא כך היה הדבר במנה הזאת. הוא היה הבשר הרך ביותר שיכול להיות, והוא נמס לי בפה. מנה מומלצת בחום.

למנה עיקרית התפצלנו. אבא לקח קבב בולגרי, שמופיע בתפריט תחת הכותרת בשרים על האש, שגם הם עולים כולם 30 ₪. הוא בחר כתוספות מאותם חצילים מופלאים מקודם, ואת התרד המפורסם של התאומים (ולא בכדי). תמיד אהבתי את הקבב הבולגרי של התאומים, אבל אחרי שאכלתי את הקבב הבולגרי בשישקו, שאין לו תחרות בשום מקום, לא אבגוד בו עוד.

אני, שהמשכתי לנסות דברים חדשים ומסקרנים, החלטתי ללכת על מוח ברוטב, שמופיע בתפריט תחת הכותרת בשרים מבושלים, שגם הם, כמה מפתיע, עולים 30 ₪. מדובר בכמה נתחי מוח, שהיו לא פחות ממדהימים, אפילו ששחו ברוטב שלא עשה להם חסד, כי הוא ניסה לגנוב את ההצגה, והיה מתובל מדי. לידם גם שחו גם כמה פרוסות תפוחי אדמה.

אבא לקח גם בקבוק בירה. אני שמרתי מקום לבירה בפרק ב' של אחר הצהרים הבולגרי שלי, כי משם המשכתי לשישקו.

כל החשבון, לארוחה מלאה של שתי ראשונות, שתי עיקריות ובירה אחת, יצא 135 ₪. אני כבר מחכה לחזור. רק שבפעם הבאה נתכנן את הדרך הלוך בחכמה, כי אני לא מתכוונת לחכות עד שיגמרו השיפוצים בעיר (אני חוששת שהמשיח עשוי להגיע לפני כן).

מסעדת התאומים
עולי ציון 32, ליד שוק הפשפשים
יפו
03-6819949

תגובות מהפוסט המקורי:

פתחת לי את התיאבון
נשמע ונראה טעים מאד
24/04/2010 20:45:43תיבת דוארמוטי בר און
נשמע ונראה אחלה, אני אנסה אותם בהזדמנות הראשונה
 
25/04/2010 08:54:38 דפ
מעורר חושים….יאמי..
נראה ממש טוב! אני בהחלט אנסה את המתכון הזה באופן פרטי אצלינו בבית במושב בשרון. רכשנו לא מזמן בית במושב בשרון, מקום יוקרתי מאד, ואנו מתכננים חנוכת בית מלאה באוכל איכותי. אין ספק שכל חברי המשק במושב ילקקו את האצבעות… 
25/04/2010 16:17:13תיבת דואררוון
תתחדשי על חתימת בעלות הצילומים – ח”ח
 
25/04/2010 20:58:56 המגיהה
כדאי לציין את שעות הפתיחה המצומצמות
 
28/04/2010 21:08:47 דרור

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של 'לא סוגרת ת'פה'?
לחצו על כפתור "הרשמה" בראש התפריט משמאל ותקבלו עדכון על פוסטים חדשים למייל,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת'פה,
כעת לחצו על כפתור Following ומתחת ל-Notifications לחצו על On למרות שכבר יש עליו V.

5 מחשבות על “אחר צהרים בולגרי, שהתחיל במסעדת התאומים

  1. פינגבק: לא סוגרת ת'פה | הסקוטים באים

  2. פינגבק: לא סוגרת ת'פה | הלו, יש מישו בבית – קפיצה בזמן לשנות ה-70

  3. פינגבק: לא סוגרת ת'פה | קיטון – אביסלע יידיש קולטור

  4. פינגבק: הסקוטים באים – ארוחה סקוטית במסעדת הבסטה | לא סוגרת ת'פה

  5. פינגבק: קיטון – אביסלע יידיש קולטור | לא סוגרת ת'פה

כתיבת תגובה