הסקוטים באים – ארוחה סקוטית במסעדת הבסטה

במסעדת "הבסטה" כל הזמן עושים אירועים קולינאריים מתחלפים, שאני מוזמנת אליהם דרך הפייסבוק הארור. לרוב אני מדלגת, אבל להזמנה האחרונה לא יכולתי לסרב: מאלט סקוטי ואוכל שיש סיכוי שסקוטים אוהבים ליד. ומי שכבר מכיר אותי מבין שזה לא המאלט הסקוטי שמשך אותי לאירוע, אלא האוכל הסקוטי. ומאחר שהבסטה היא אחת המסעדות האהובות עלי, זו נראתה לי הזדמנות מצויינת לחזור לשם.

וכך נכתב בהזמנה: "השכנים של הבסטה תמיד טענו שאיתי ומעוז הם סקוטים, אז הנה להם- שלושה ימים של חגיגות וטעימות מאלטים סקוטיים ואוכל שנראה לנו שאם היינו סקוטים אז היינו אוהבים. ובעצם גם אם לא". אני שאחד מחלומותיי הקולינאריים הפרועים הוא שמישהו כבר יפתח בתל-אביב מסעדה שמגישה אוכל סקוטי או אנגלי (ולכל הספקנים, כן, יש אוכל אנגלי מסורתי, ואפילו משובח, תקראו כאן), חשבתי שהערב הזה תוכנן ממש במיוחד לכבודי.

הגענו ליום השלישי והאחרון של החגיגות הסקוטיות. מעוז אלונים, אותו הכרתי לפני שנים ב-Wine & More  של חינאווי, ושבדיוק חגג את יום הולדתו, קיבל את פנינו בלבוש סקוטי וניחוחות מאלט (שהם דווקא לא יחודיים אצלו רק לערב זה).

את הלבוש, כך כתבו באתר האירוע, תפרה השכנה אנין לאיתי ומעוז, ובאותו אתר תוכלו גם לראות את איתי במדידות הסופיות.

שימו לב להקפדה על הגרביים המשובצות, בתוך נעלי אולסטאר…

אמרתי לו שאני חייבת לשאול את השאלה המתבקשת, אבל בעצם לא הייתי צריכה לשאול אותה, כי הוא מיד ידע מה אני רוצה לשאול. הוא סיפר שיום קודם מישהי שהוא ממש לא מכיר שאלה את אותה שאלה, וכשענה לה שהיא מוזמנת לבדוק, ללא היסוס היא שרבבה את ידה אל מתחת לחצאית. אני ויתרתי…

את האובססיה שלי למטבח הסקוטי המשובח פיתחתי בביקור שלי בסקוטלנד, באירוחו של סקוטי אמיתי שנענה לאתגר הקולינארי שהצבתי בפניו, להאכיל אותי במיטב מאכלי המטבח הסקוטי. באותו ביקור זכיתי לקוטג' פאי (שהקשר בין שמו לבין הגבינה אותה אנו מכירים מקרי בהחלט), האגיס, בלאק פודינג, ווייט פודינג, סטייק אנד קידני פאי, דנדי פאי (דנדי, עיר הולדתו) ועוד. אז רק לצורך השוואה, כך נראה סקוטי אמיתי, עם הגרביים המתאימות, הארנק המסורתי וג'קט מכובד:

מאחר ורינת לא הביעה שום נכונות לאכול אברי גוף שבהם עוברת הפסולת של הגוף (וככה זה נשמע כשאני מעדנת את דבריה), נאלצנו הפעם לא לחלוק מנות, וניגשתי ישר למנה העיקרית. האגיס (69 ₪). כשהסקוטי האמיתי האכיל אותי האגיס, זה הזכיר לי מאוד את הקישקע היהודי שלנו. זה היה מעי ממולא בשיבולת שועל ושומן. וזה היה נפלא. אבל במקרה של הבסטה, קיבלתי הכנה מוקדמת למשהו אחר. עוד באתר האירוע ראיתי תמונה של קיבות, שמעוררת תיאבון זה הדבר האחרון שאפשר להגיד עליה. הכיתוב מתחת לתמונה הבטיח ש"הקיבות היפיפיות הללו יעטפו כל מיני מינים של חלקים פנימיים, זה מה קוראים אותו האגיס בסקוטלנד". ולמרות שכבר הבנתי שזה משהו אחר לגמרי ממה שהסקוטי האמיתי האכיל אותי, זה מאוד התחבר לי עם הגועל הידוע של האנגלים מהמאכל הסקוטי הזה. החלטתי לקחת סיכון.

המלצרית הסבירה שמדובר בקיבה ובנקניקייה, שתיהן ממולאות בהרבה חלקים פנימיים, לצד פירה קולרבי. מעוז המליץ, והבטיח שזו מנה עם טעם מיוחד. אני קצת נלחצתי, עוד יש לי טראומה מהשקמבה של התאומים הבולגרים, מרק בטן שכל כך נגעלתי מטעמו וריחו, שנאלצתי לבקש שיסלקו אותו משולחני, ויפה שעה אחת קודם. מעוז הבטיח שלהגיס שלו טעם עדין. וכך היה. המילוי היה משובח, ולקיבה שעוטפת אותו היה אכן טעם מאוד מובחן, שונה, אבל מספיק עדין כדי שבסופו של דבר אחסל את כל מה שהיה על הצלחת. ולא, זה לא הזכיר לי בכלום את מה שהסקוטי האמיתי האכיל אותי.

מאחר ורינת לא הסכימה לחלוק איתי מהמנות הסקוטיות עתירות חלקי הפנים, אבל הסכימה להזמין עוד כוס יין (מרלו צ'יליאני מצויין, סנטה דיגנה של טורז, 33 ₪ לכוס), החלטתי שלא אוכל להרגיש שציינתי את האירוע יוצא הדופן הזה מבלי לנסות עוד מנה מהמטבח הסקוטי. אז לקחתי סטייק n' קידני פאי (69 ₪). על המנה הזאת שמעתי לראשונה דווקא מאנגלי. בביקור הראשון לאחר מכן באנגלייה, חיפשתי את המנה הזאת בכל פאב. ובכל פאב שהגישו אותה, כשהגעתי היא כבר אזלה. בסוף מצאתי אותה באיזה פאב בשעות הערב, רק כדי להבין שאם היא לא אזלה עד הערב, כנראה ששם זה לא המקום לאכול אותה… ורק באותו ביקור אצל הסקוטי האמיתי, כשחלפנו בוויילס, קנינו לי פאי במעדנייה מקומית קטנה, והבנתי את ההתרגשות סביב המנה. הפאי של הבסטה לא הצליח להחזיר לי את הזיכרונות של זה מוויילס, אבל בכל זאת היה שם מין הריגוש של הפאיים האנגלים-סקוטים שכל כך כמהתי אליו. באתר האירוע הבטיחו "רצועות של סינטה. כליות של טלה. על האש עם ציר בקר ששוטף את בצק העלים עליו מונחת הסימפוניה הזו…" אכן כך. סימפוניה.

ומה לא היה שם, שהיה חסר לי לכיסוי טוב יותר של המטבח הסקוטי? בלאק פודינג. הרחבתי על האובססיה הזו ארוכות כשכתבתי על יום הולדת 15 של יועזר. במסעדה שאני מפנטזת עליה שתיפתח בתל-אביב, זה יהיה.

ומה כן היה? הרבה ויסקי. אנחנו ויתרנו, בחרנו במרלו הצ'יליאני, אבל מצד שני, לא היה רגע שלא ראינו את מעוז לוגם עוד כוסית. לחיים. ולחיי העם הסקוטי.

הבסטה
השומר 4, בין שוק הכרמל למדרחוב נחלת בנימין
תל אביב
03-5169234

עידכון קיץ 2013 – חדש בבסטה – עסקיות ליליות ״בסטסיאסטה״:
זה כשבמהלך היום מעוז ואיתי הולכים לאכול ולשתות במקומות אחרים כי חם להם, ובשש בערב הם פותחים את הבסטה לעסקיות לילה עם תפריט משתלם במיוחד.

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של 'לא סוגרת ת'פה'?
לחצו על כפתור "הרשמה" בראש התפריט משמאל ותקבלו עדכון על פוסטים חדשים למייל,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת'פה,
כעת לחצו על כפתור Following ומתחת ל-Notifications לחצו על On למרות שכבר יש עליו V.