רמלה כמו שלא הכרתם – האנשים והסיפורים שמאחורי המאכלים

הסיפור שלנו מתחיל לפני כמה שבועות, כשפנתה אלי אילת נחום, מורת דרך שמתמחה בטיולים גסטרונומיים, וגם יועצת ומדריכה גסטרונומית במשרד התיירות, שם היא מדריכה עיתונאי אוכל, שפים ובלוגרים שמגיעים לביקורים בישראל. אילת לא סתם פנתה אלי, זה היה נוסח הפניה: "יעל, אני מעריצה ענקית שלך ואשמח אם תצטרפי אלי כאורחת". זה היה מאוד מרגש לשמוע, וכשעברנו לשיחת טלפון המחמאות המשיכו לזרום, ומאחר שגם אני שמעתי נפלאות על אילת, ידעתי שאני חייבת להצטרף לסיור הקרוב שלה. אבל סדרה של סיבות מנעה ממני להצטרף ללא מעט סיורים שחלפו בינתיים.

אבל הנה, קבענו שאצטרף לסיור ברמלה ביום שישי, רק שרצה הגורל והתעוררתי למזג אויר סוער וגשום, ומי רוצה להוציא את האף מהבית במצב כזה? אז רמזתי לאילת: "בטוח מתקיים? מאוד סוער בחוץ" היא גיששה עם הקבוצה, ומסתבר שכולם הרגישו כמוני. אז הסיור בוטל, ואילת התקשרה ואמרה לי "אז בואי נסע רק שתינו". מה לא ברור? לא רוצה להוציא את האף מהבית. אבל האמת שעכשיו כבר ממש לא היה נעים לי מאילת, והסכמתי. אספתי אותה ואת טלי יהודה, צלמת, ויצאנו לדרך, רק שמיד עם העליה לאילון הרכב שלי הודיע לי שיש לי פנצ'ר, ואני כבר הייתי בטוחה שמשהו מלמעלה החליט שהסיור הזה לעולם לא יקרה. אבל חתכתי לפנצ'ריה, תיקנתי וחזרנו למסלול. לקראת 10 הגענו לרמלה, וכמו באגדות הגשם פסק, השמש יצאה, וקיבלנו סימן שאפשר לשים את כל התלאות מאחורינו. מכאן התחיל יום מושלם שלא יכולתי אפילו לדמיין שיכול להיות כזה.

תחנה #1 – הטוניסאי של אלי

כשמבקרים בשוק ברמלה, אי אפשר בלי טעימה מסנדוויץ' טוניסאי, שהוא אולי סימן ההיכר המובהק של השוק. ברמלה יש שלושה מוסדות של סנדוויץ' טוניסאי: אחלה סנדוויץ' עליו כתבתי בביקור הראשון שלי בשוק, לפני 5 שנים, חיים בוקובזה ובניו, עליו כתבתי בביקור השני שלי בשוק, והטוניסאי של אלי, אליו הגעתי הפעם. הדבר הראשון ששמים לב לגבי המקום שהוא נקי ומצוחצח כמו בית מרקחת, ואני מבינה בבית מרקחת, שעות רבות מילדותי העברתי בבית המרקחת של סבא שלי.

הדבר השני והחשוב לא פחות הוא הפריקסה.  סנדוויץ' טוניסאי אמיתי אוכלים בפריקסה. באחלה סנדוויץ' ואצל חיים בוקובזה אכלתי את הסנדוויץ' בלחמנייה או בגט. אז הנה אלי מציג לנו את הפריקסה שאמא שלו מטגנת במטבח מאחור, שנקי ומצוחצח לא פחות מהחזית. אילת הביאה מהבית בקבוק בוחה בוקובזה, העארק של הטוניסאים, והרמנו כוסית של בוקר.

01. הטוניסאי של אלי - אלי והפריקסה

אבל עוד הדרך לסנדוויץ' הטוניסאי של אלי ארוכה. קודם כל זכינו לטעום מהקוסקוס המופלא של אמא שלו, שעשוי דק-דק כמו שאני אוהבת, עם רוטב עגבניות וירקות והכי חשוב – מפרום. נהדר. על הדרך גם שמענו מאלי שהוא ממשיך את דרכו של אביו וסבו בממלכת הסנדוויץ' הטוניסאי, ולמעשה, סבא שלו היה הראשון שמכר סנדוויץ' טוניסאי בשוק ברמלה, מעגלה שהוא הסתובב איתה בשוק. אז הסנדוויץ' הטוניסאי היה מוגש ברבע כיכר לחם שהוציאה ממנה עם היד את הבפנוכו.

02. הטוניסאי של אלי - הקוסקוס של אמא

אז איך מכינים סנדוויץ' טוניסאי? יש רשימה ארוכה של מרכיבים, שאם לא הם זה לא סנדוויץ' טוניסאי: רוטב פלפלים מתוק, תפוחי אדמה, ביצה קשה, טונה, לימון כבוש (שהיה נפלא ומפתיע גם כשטעמנו אותו בכפית), אריסה, צלפים, אנשובי, וסוגרים עם חריף. בפינה מימין אפשר לראות את המעקודה הטוניסאית, לביבה מטוגנת בשמן עמוק שמכינה אמא של אלי.

03. הטוניסאי של אלי - המזנון

רוצים לראות את אלי מכין את הסנדוויץ' הטוניסאי המושלם? קבלו:

וככה זה נראה בסוף. והטעם גן עדן.

04. הטוניסאי של אלי - סנדויץ טוניסאי

אצל אלי אפשר גם לקנות מוצרים מיוחדים, אם זה האריסה והלימון הכבוש של אמא שלו, ואם זה מוצרים איכותיים מיובאים מטוניס, כמו החזה טונה הזה בתמונה, מעדן מטוניס ובהשגחת הרב הראשי של טוניס.

05. הטוניסאי של אלי - טונה טוניסאי

בכל מקום שהגענו אליו אילת סיפרה לכולם על הבלוגרית המעולה שהיא הביאה איתה. אלי מיד קפץ בצהלות ואמר שאשתו עוקבת אחרי באדיקות, אז עשינו ביחד תמונה לאשתו (ואם הוא ישלח לי אותה אוכל לשים אותה כאן).

הטוניסאי של אלי
המלך שלמה 3, רמלה
פייסבוק
אינסטגרם

תחנה #2 – מהרג'ה

מהרג'ה היא חנות תבלינים ומסעדה הודית ברחוב הרצל ברמלה. ביקרתי במהרג'ה בפעם הראשונה בשנת 1993, כשהיא עוד היתה חנות תבלינים פצפונת בהרצל 100, עם חדרון פצפון עוד יותר מאחור ובו שני שולחנות, ולשם הזרימו לנו מנות לטעימה עד שאמרנו די. ככה זה עבד אז. אמא שלי שלחה אותי לשם בעקבות כתבה בעיתון, אינטרנט עוד לא היה אז בתמונה.

חזרתי לשם לפני 11 שנים, ב-2009. בינתיים הם חצו את הכביש ועברו למקום גדול יותר בהרצל 87. בשלב הזה כבר היה אינטרנט, ולי כבר היה בלוג, אז כתבתי על זה. הביקור השני היה מאכזב, ולא הצליח להחזיר דבר וחצי דבר מהקסם של שנות התשעים.

אבל לפני 3 שנים הבעלים של מהרג'ה, היבואנים הראשיים של תבלינים הודיים לישראל, החליטו לעזוב את עולם המסעדנות ולהישאר רק עם יבוא התבלינים. כשהם עמדו לסגור את המסעדה, זוג הודי אחר, שחיפש זמן רב אחר לוקיישן למסעדה הודית, הציל את המקום מסגירה, וכך זכינו לארוחת מלכים הודית. אכלנו בטטה וואדה, סמוסה פנג'בי, פקורה ירקות, שאו פורי, מלאי כופתא, פלאק פניר, גרין פיז פולז, ג'ירה רייס, בייגן מסאלה ואלוהים יודע מה עוד, היה שם מכל טוב. וגם שתינו מנגו לאסי.

06. מהרגה - טעימות

וזו דבי, בעלת הבית והאישה שעומדת מאחורי הסירים. לקח לה זמן להיפתח אלינו. בהתחלה היא לא דיברה, וסרבה להצטלם, ובסוף, אחרי שהיא נפתחה וסיפרה לנו על המקום ועליה, היא ממש כמעט ביקשה להצטלם.

07. מהרגה - דבי

מהרג'ה
הרצל 87, רמלה
פייסבוק
אינסטגרם

תחנה #3 – סמיר והגטו היווני אורתודוקסי

יצאנו ממהרג'ה מלאות, ולא יכולנו לחשוב יותר על אוכל. אז הלכנו למסעדה של ג'ליל. זה רק הגיוני, לא? אילת הובילה אותנו בסמטאות של הגטו היווני אורתודוקסי, ובין שרידים מרהיבים של מה שנשאר מהפאר וההדר שהאזור הזה ידע לפני שהרסו אותו. כרגע בין ההריסות המפוארות יש הרבה זבל ומכוניות חונות.

08. הגטו היווני אורתודוקסי
09. הגטו היווני אורתודוקסי

הגענו למסעדת סמיר המקסימה, הצצנו בתפריט ונחמץ ליבנו שלא נשאר לנו מקום בבטן.

10. סמיר - המקום

מי שכן אכלו לשובע באותה עת במסעדה היו חברי מועצת העיר, מיכאל וידל ראש העיר וחברי המועצה הפלורליסטית שלו, ואל השולחן ישבו יהודי חילוני, יהודי דתי, ערבי מוסלמי וערבי נוצרי. אילת הציגה אותי לראש העיר, וניהלנו איתו שיחה נעימה.

11. סמיר - חברי מועצת העיר

ג'ליל העלה אותנו אל הגג המקורה, ובדיוק כשהתחיל לרדת בחוץ מבול, אנחנו קיבלנו אירוח מחמם עם תה עשיר בתוספות, מרווה, נענע, קינמון ועוד פינוקים.

12. סמיר - תה על הגג

ג'ליל סיפר לנו את סיפור חייו. הוא למד בתיכון תיאטרון ותקשורת אבל לא סיים תעודת בגרות. הוא היה שדרן רדיו, אבל כבר בגיל 16 התחיל לעבוד במסעדה של אביו, סמיר, על שמו המסעדה. המשפחה של ג'ליל חיה בישראל כבר 400 שנה, והם נכנסנו לעולם המסעדנות לפני קרוב ל-100 שנים ביפו, והתגלגלו לרמלה. המסעדה במיקומה הנוכחי קיימת כבר מ-1948, ולפני מספר שנים הם התרחבו למבנה הסמוך, בן 700 שנה.

ג'ליל איש מרתק ורב פעלים. לאחרונה הוא פתח ביחד עם ישראלי יהודי מסעדה בברלין, כנען שמה, מסעדה פלסטינית-ישראלית, צמחונית-טבעונית, שגם מהווה חוף מבטחים לקהילה הלהט"בית. נחמץ ליבי כשהבנתי שהמסעדה לא הגיעה לתוכנית של ברק יחזקאלי "אנחנו על המפית" בגלל היותה פלסטינית ולא רק ישראלית. ג'ליל, בכל אופן, לא העביר בסוף את חייו לברלין, כי לאחר הפתיחה נפטר אביו, סמיר, וג'ליל נשאר כאן לנצח על המסעדה במקום מי שהיה לו לא רק אב, אלא גם חבר ושותף לעבודה.

בינתיים, השיחה התארכה, והתיאבון חזר להיפתח לנו, אז ג'ליל פינק אותנו בטעימות מהמטבח שלו, סלט פריקה, סלט עדשים עם חצילים ועגבניות וחומוס גרגירים. והטעימה הזו הספיקה כדי שאבטיח לעצמי לחזור לארוחה מלאה בהזדמנות הראשונה.

13. סמיר - טעימות

וכשהוא סיפר לנו על מופעי המוזיקה שהם עורכים בימי חמישי על הגג, הוא גם פינק אותנו בכנאפה חמה.

14. סמיר - כנפה

ומה הזהות של ג'ליל? הוא ענה שקודם כל בן-אדם, ואחר-כך, תלוי מול מי הוא עומד, כי הוא גם ישראלי וגם פלסטיני. הוא אומנם יווני אורתודוקסי, אבל הוא לא ממש יווני, בכל זאת 400 שנה בישראל, וגם לא נוצרי שומר מצוות. ובעיקר בן-אדם. ג'ליל לא היה במצב רוח לצילומים, ולכן תמונתו בולטת בחסרונה.

סמיר
קהילת דיטרויט 7, כמלה
אתר
פייסבוק
אינסטגרם

תחנה #4 – גרייס וג'וני תבליני ההורים

לראשונה בכל יום הסיור הזה ממש נכנסנו אל השוק עצמו. הגענו לחנות תבלינים הודית נוספת. החנות היתה עד לא מזמן של נורין, אבל היא פרשה מהחנות כדי לפתוח מסעדה, ולקחו אותה בני המשפחה שלה, גרייסי וג'וני. גרייסי הכינה לנו פלודה, משקה שאולי אתם מכירים בגרסה הפרסית שלו, שאפשר לטעום בשוק לוינסקי. בגרסה ההודית הוא מגיע עם הסירופ של המלבי, זרעי כוסברה מותפחים, אטריות (כמו בגרסה הפרסית), חלב וגלידת פיסטוק. רק שעד שהגענו, גלידת הפיסטוק אזלה, והסתפקנו בגלידת מוקה.

15. גרייס וגון - פלודה

וזהו ג'וני בעמדת התבלינים.

16. גרייס וגון - תבלינים

גרייס וג'וני תבליני ההורים
המעפילים 13, רמלה
פייסבוק

וכאן הסתיים היום המיוחד הזה ברמלה. בדרכנו בחזרה לאוטו אילת וטלי עוד העמיסו ירקות מהשוק. יום שהתחיל עקום התברר כיום קסום. מה שמיוחד בסיורים של אילת אלו האנשים מאחורי האוכל. פגשנו אנשים מדהימים, שמענו את הסיפורים המרתקים שלהם, והיום היה מלא אור וחום, גם כשבחוץ ירד גשם זלעפות.

על עוד סיורים קולינארים בשווקים:

בארץ:
ירושלים
: העיר העתיקה (כאןכאןכאןכאן), מחנה יהודה
תל אביב: שוק הכרמל (כאןכאןכאן), שוק לוינסקי (כאןכאן), שוק התקווה, נווה שאנן, התחנה המרכזית הישנה (כאןכאןנצרתשוק נצרת
עכו:השוק בעכו
חיפהשוק תלפיות, ואדי ניסנאס (כאן, כאן)
רמלה: השוק ברמלה (כאןכאן, כאן)
נתניה: שוק נתניה

בעולם:
לונדון
LeadenhallBorough
אמסטרדםAlbert CuypmarktLindengrachtNoordermaktAlkmaar
בודפשטLehel MarketCentral Market
פירנצהSan Lorenzo Mercato
ברצלונהMercat de la BoqueriaMercat de Santa CaterinaMercat Sant AntoniCol·Lectiu d’Artesans de l’Alimentació
ברליןשווקי חג מולדMarkthalle NeunMarheineke MarkthalleWinterfeldt MarktRogacki (שוק דגים)Street Food Thursday at Markthalle Neun
לוס אנג'לס: כאן

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של 'לא סוגרת ת'פה'?
לחצו על כפתור "הרשמה" בראש התפריט משמאל ותקבלו עדכון על פוסטים חדשים למייל,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת'פה,
כעת לחצו על כפתור Following ומתחת ל-Notifications לחצו על On למרות שכבר יש עליו V.

8 מחשבות על “רמלה כמו שלא הכרתם – האנשים והסיפורים שמאחורי המאכלים

  1. פינגבק: בחזרה לשוק רמלה | לא סוגרת ת'פה

  2. פינגבק: נעמה חושפת את המקומות הסודיים בואדי ניסנס | לא סוגרת ת'פה

  3. פינגבק: יום שישי הטוב – תהלוכת צליינים עם כנאפה וחומוס בשוק בעיר העתיקה | לא סוגרת ת'פה

  4. פינגבק: שוק התקווה – שוק האוכל המדהים שלא ידעתם שקיים | לא סוגרת ת'פה

  5. פינגבק: שוק מחנה יהודה – מה לראות ואיפה לאכול | לא סוגרת ת'פה

  6. פינגבק: מסע טעימות בשוק ברובע המוסלמי שבעיר העתיקה | לא סוגרת ת'פה

  7. פינגבק: שווקים ואוכל רחוב בברלין שלפני הקריסמס | לא סוגרת ת'פה

  8. פינגבק: מרתף טעימות היין בשרונה ויריית הפתיחה של שוק האוכל | לא סוגרת ת'פה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s