שבת מעושנת ביועזר

לפני כשבוע, ביום חמישי, קיבלתי מייל מסלונה:

בדרך אלייך הזמנה לארוחות בוקר בשבת ביועזר, יצרו איתך קשר. תרגישי חופשי לסרב (אבל למה?).

ובאמת למה??? אמנם כבר כתבתי על יועזר בר יין יותר פעמים משכתבתי אי פעם על כל מקום אחר (ב-2006, ב-2008 וב-2010), אבל הרי אני לא יכולה לסרב להזמנה למקום הנפלא הזה. חוץ מזה, נראה שאני צריכה להתמיד עם הסדרה החשבונית, ואם כבר 2012, אז הגיעה העת לפוסט הבא בתור.

ביום שני, כשכבר שכחתי מכל העניין, קיבלתי שיחה ממספר שלא הכרתי. אני מדבר עם יעל? שאל הקול מהצד השני של הקו, כן, עניתי, מדבר שאול אברון, אמר הקול בצד השני. התיישבתי. לא כל יום אני זוכה לקבל טלפון מאחת הפרסונות החשובות ביותר בעולם המסעדנות הישראלי. אם לא ה- (ביטוי שהייתי חייבת להשתמש יום אחד, ועכשיו בדיוק נראה הרגע המתאים ביותר). אם כן, שאול אברון בכבודו ובעצמו התקשר להזמין אותי לבוא לטעום את אחד משני התפריטים החדשים, Bloody Monday – חגיגת הבשרים של יום שני או שבת מעושנת – חגיגת הבשרים והדגים המעושים בשבת. לא היה מקום להתלבטות, בחרתי בשבת. ולארוחת מלכים מעין זו ראוי לקחת מישהו שיודע לאכול לפחות כמוני, וכך נפל הפור על אבא שלי.

הפינוק היה מושלם. עוד לא התחלנו לאכול, וכבר הגיעה אל שולחננו צלחת הלחמים המפורסמת, עם שליחתה של חמאה. ידענו שאסור לנו למלא את עצמנו בלחם, אבל לא יכולנו להתאפק. רק אלוהים יודע איך הצלחנו לסיים את כל המנות שהגיעו אחר-כך, והגיעו הרבה. בזמן ההמתנה למנות הראשונות, קיבלנו גם כוס יין רוזה, כדי לא לשתות יין כבד על בטן ריקה.

פתחנו בסלט מקרל מעושן בעישון פושר, עם שומר חי, תפוח עץ ירוק וכל מיני עלים (58 ₪). הכל היה נשמע מפתה, אבל נרתעתי מהשומר. החלטתי לא לקחת את המנה, ואבא שלי התנדב לקחת אותה במקומי. בכל זאת, כשהמנה הגיעה, חלקנו אותה. המקרל היה משגע, והשומר, אם היה שם, לא הורגש ולא הפריע לי. זו היתה פתיחה מרעננת ונהדרת.

אני התלבטתי מה לקחת לראשונה, והמלצרית המליצה לי על פסטה עוף מעושן "יועזר סטייל" עם עגבניות מיובשות וזיתים (66 ₪). זה היה נשמע לי כבר למנה ראשונה, אבל המלצרית אמרה שהמנה קלילה. מודה שלא האמנתי לה, אבל בכל זאת השתכנעתי. ותאמינו או לא, אבל היא לגמרי צדקה. המנה היתה אוורירית ומרגשת עד כדי כך שחלקתי את דעתי עליה עם שתי מלצריות וגם עם המנהלת המיתולוגית של המקום, שלומית. שלומית סיפרה שלא בכדי הפסטה כל כך אוורירית, כי לא רק שעושים אותה במקום (את זה ידעתי כמובן), מיבשים אותה על הגג של המקום, וכך גם את העגבניות, והם מקבלים את השמש של יפו, ממש כמו בטוסקנה. את הפסטה והעגבניות המשתזפות על הגג אתם מוזמנים לראות באתר של יועזר, ואת התוצאה הסופית כאן.

עברנו לעיקריות. עם העיקריות קיבלנו את היין שבחרנו קודם, מרלו רכסים 2007 הישראלי (55 ₪ לכוס) שהיה נהדר, ונמזג לכוסותינו כל אימת שהן התרוקנו. בחרנו שתי מנות, במקור אחת לו ואחת לי, אבל בשלב הזה כבר ידענו שנחלוק הכל. ביקשנו לא למהר, כדי שנוכל לעכל את המנות הקודמות. ואז נחתה על שולחננו מנה עיקרית שבכלל לא הזמנו: וודי אלן קלאסי סנדוויץ' שתי קומות של קורנביף ופסטרמי. עם חמוצים וסלט תפוחי אדמה (75 ₪). אני בעיקר דאגתי מאיפה נגייס את המקום למנות הבאות, ואני עדיין תמהה איך הצלחנו. שמו של הקורנביף של יועזר הולך לפניו, והוא, כידוע, נעשה במקום. הונחו לפני שתי חולשותי הגדולות – סנדוויץ' ובשר, וכמה שזה נראה מרגש, ככה זה טעים. הכל חוסל עד הפירור האחרון, כולל המלפפונים החמוצים הנפלאים וסלט תפוחי האדמה.

אחר-כך הגיעו המנות שבחרנו לעצמנו. ראשונה אכלנו את נקניקיית יועזר מעושנת עם כרוב כבוש חם ובייקון, פירה וחמוצים (88 ₪). אין מה לומר, הנקניקייה היתה וואו לגמרי, ונעלמה תוך רגעים מהצלחת, והפירה היה עונג צרוף. למרות שבסוף הארוחה אמרתי שאני לא מאמינה שהצלחנו לחסל את כל המנות, שלומית ציינה באכזבה שלא גמרנו את הכרוב. אכן, בצער רב, מישהו היה צריך ליפול קורבן להאבסה שלנו, והמפסיד היה הכרוב. עימו הסליחה. זה לא שהוא לא היה טעים, זה אנחנו שלא עמדנו בכמויות ("זה לא אתה זה אני" קלאסי).

המנה העיקרית השלישית (!) היתה דג קוד חצי מעושן בעישון קר, מטוגן בעדינות בחמאה על פרוסות תפוחי אדמה בחמאה ויין לבן, ובייבי בקצ'וי (125). אני, כאמור, יותר פריקית של בשרים, ובעיני זו היתה המנה הפחות מרגשת, אבל אבא שלי מאוד אהב. כך או כך, גם החצי שלו וגם החצי שלי חוסלו כהרף עין.

חשבתם שדי לנו? ומה עם קינוח? כשאכלנו את העיקריות, אבא שלי יצא בהצהרה רשמית שנחלוק קינוח אחד יחדיו. ברור, עניתי לו, למי יש מקום ליותר? אבל כשהגיע תפריט הקינוחים, הוא מיד לא ידע להחליט, והציע שניקח בכל זאת שניים. אז הזמנו שניים והגיעו שלושה. אבא לקח פירות יער טריים על קרם מסקרפונה עם עוגיות חמאה וקולי פתל אדום (46 ₪). אני עזרתי קצת עם העוגיות, כי עוגיות זו עוד חולשה שלי, ועם איזה פרי או שניים, ואז התמקדתי במנה הנפלאה שלי.

אני לקחתי קרם קרמל קלאסי (38 ₪), שהיה סיום נהדר לארוחת המלכים הזו.

ואז פתאום נחת על שולחננו עוד קינוח, לא מהתפריט, איזה סורבה עם חמוציות. כאן, ורק כאן, הרמנו דגל אדום. שתינו עוד קצת יין, והתגלגלנו איש איש לביתו.

ואני אומרת, אם כבר להיות מוזמנים של מקום, יועזר זה ה-מקום (בלי אם לא ה-. ברור ש-ה-).

יועזר בר יין
יועזר איש הבירה 2, מתחם שוק הפשפשים
יפו
03-6839115
אתר הבית
פייסבוק

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של 'לא סוגרת ת'פה'?
לחצו על כפתור "הרשמה" בראש התפריט משמאל ותקבלו עדכון על פוסטים חדשים למייל,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת'פה,
כעת לחצו על כפתור Following ומתחת ל-Notifications לחצו על On למרות שכבר יש עליו V.